אני אסף בראל, בן 45 מראשון לציון, אב לשני ילדים מקסימים, בן ובת מנישואי הראשונים.

בשנתיים וחצי האחרונות אני בזוגיות מדהימה עם בת זוג מעוררת השראה, ולה שתי בנות.

הוריי התגרשו כשהייתי בן שנה. גדלתי לאבא אלכוהוליסט ולאמא שידעה לחנך ולשים גבולות דרך אלימות פיזית. הם ידעו רק להאשים אחד את השני, איך הם לא בסדר ואיך הם לא מעניקים לי אהבה.

בהמשך כשבגרתי וכשכבר הייתה לי משפחה משל עצמי, אפשר לומר שהכול היה ורוד. רצתי במרוץ החיים הידוע והמוכר, אחרי כסף, הצלחה, הכרה, כותרת נוצצת שמתנוססת על כרטיס הביקור. השגתי את כל זה, אך לא שמתי לב שאני משלם על כך מחיר יקר בחיי האישיים.   הצלחנו להתפרנס ולפרנס את ילדנו בכבוד והרבה מעבר, גרנו בבית שרצינו, חיינו ברמת חיים גבוהה, אך האם היינו מאושרים? מאושרים באמת? לצערי, כמיטב הקלישאות, התשובה היא: לא! שילמנו מחיר יקר בזוגיות שלנו, בעצמנו. התרחקנו ממי שהיינו, ממי שרצינו להיות ובמקום זה התגלגלנו. אמנם התגלגלנו יפה, באופן שנראה טוב אך הזוגיות שלנו נפגעה וכך גם הבית שבנינו. היינו עמודי התווך שלו, עבורו ועבור ילדינו, אך הדבק שחיבר בינינו, האהבה שלנו, הלכה ודעכה עד שנעלמה.

בשנתיים האחרונות לנישואים, אחרי כמעט עשרים שנה של זוגיות, המרוץ הזה גבה את התשלום האחרון. בכדי לישון כמה שעות בלילה, נעזרתי בכדורי שינה. לא יכולתי בלעדיהם. שום דבר חוץ מזה לא עזר לי להפסיק את מחול השדים שהתרוצץ אצלי בראש ובנשמה. בנוסף גם השתמשתי במשככי כאבים משום שסבלתי משלוש פריצות דיסק, כולל נוגדי דיכאון ואלכוהול. ואם כל זה לא נשמע כאילו לקוח מאיזה סרט, בוקר אחד, אחרי תקופה שבה לא הסתדרתי עם אחד ממנהלי החברה שבה עבדתי, קראו לי לשיחה והודיעו לי שאני מפוטר. במשך חודשים הסתובבתי בתחושת כישלון אדיר כאב, כבוגר אחראי, כבן זוג, כחבר.

אחרי שראיתי את חיי מתפרקים ונחרבים לנגד עיניי ומתוך תחושת הכאב והתסכול שאפפו אותי, החלטתי לשנות, לעשות "ריסט" לחיים שלי. זה היה בנובמבר 2014. עשיתי קאט. התחלתי להתמקד במה שחשוב. במה שהכי חשוב – האושר שלי. וזה אומר במה שנכון לי, מה שעושה לי טוב, מה שגורם לי להרגיש מסופק ויחד עם זאת, בעל ערך, בעל משמעות עבורי, מתוך תקווה ואמונה, ולא מתוך כוח האינרציה. מתוך בחירה מודעת, מחודשת מידי יום ביומו. זה מה שאני עושה מאז ועד היום.